בהליך גירושין אחת השאלות העיקריות מה יהיה גורל הילדים אצל מי יגורו, מתי ההורה האחר יקח אותם אליו ולמעשה אצל מי המשמורת ומי בעל הסדרי ראיה?
משמורת אינה אפוטרופסות. גם אם המשמורת אצל הורה אחד [בד"כ האם] האפוטרופסות היא של שני ההורים. הגירושין לא פוגעים באפוטרופסות . האב לא "מאבד" את הילד. לשני ההורים מעמד שווה בקבלת החלטות מהותיות הנוגעות לילדים, כגון בנושאי חינוך בריאות, רכושו של הקטין, הסמכות לייצג את הקטין ולנושאים מהותיים אחרים שנוגעים לקטין.
אפוטרופסות מוגדרת כזכות וחובה המוטלת על כל הורה לדאוג לצרכיו של ילדו הקטין. וכאמור שני ההורים כאחד נותרים אפוטרופוסים של ילדיהם, גם לאחר הגירושין ובמנותק מהשאלה בחזקת מי נשארו הילדים.
האפוטרופסות על קטינים הינה עד הגיעם לבגרות, דהיינו, עד לגיל 18.
אצל מי תהיה משמורת ילדים
משמורת הקטינים יכולה להיקבע בהסכמה בין ההורים אם הם עושים הסכם ובהיעדר הסכמה יקבע זאת בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, על פי טובת הקטינים. הסמכות לדון בעניין משמורת ילדים נקבעת בהתאם לערכאה שאליה הוגשה תביעת המשמורת הראשונה. לצורך קביעת המשמורת בית המשפט או בית דין נעזר בחוות דעת של אנשי מקצוע בתחום – פסיכולוגיים או עובדים סוציאליים.
קיימת חזקה לפיה ילדים עד גיל 6 יהיו במשמורת אימם. הנחה זו ניתנת לסתירה במידה והאב יצביע על סיבות מיוחדות להעביר את המשמורת מהאם, כגון אלימות של האם כלפי הקטין, בעיות חמורות מהן סובלת האם כגון אלכוהליזם ו/או בעיות נפשיות חמורות שפוגעים בתפקודה של האם וביכולתה לטפל כראוי בקטין. ככל שהילדים גדלים, יתחשב בית המשפט גם ברצונם של הקטינים בנוגע למשמורת, כמובן במידה ורצונם אינו מושפע מהסתה או בהשפעה פסולה אחרת מצד ההורה השני.
בגידה של אחד ההורים בהורה השני כלל אינה רלוונטית לנושא המשמורת שכן משמורת נקבעת על פי טובתם של הקטינים ואין כל נפקות לכך שבן הזוג בוגד.
משמורת משותפת
משמורת משותפת הינו מצב שבו הקטינים גדלים באופן שווה בבית שני ההורים. יצוין כי לבתי משפט ובתי דין נוטים שלא לקבוע ולא לאשר משמורת משותפת מתוך הנחה שאין זה רצוי שהקטין יטלטל פעמים רבות מבית לבית, אלא במקרים יוצאי דופן שבהם מוכח שהדבר משרת את טובתם של הקטינים. עם זאת, כאשר ניתן לקבוע, בין אם מדובר בהסכמה ובין שלא בהסכמה, מנגנון לפיו ההורים מתחלקים בנטל הגידול של הקטין והדבר תואם את טובת הקטין עשוי בית המשפט לקבוע יאשר בית המשפט משמורת משותפת.לנושא המשמורת המשותפת קיימת השלכה גם לנושא החיוב במזונות. מטבע הדברים, במצב שבו הקטין מצוי בחזקתו של האב במחצית מהזמן, האב יחויב בדמי מזונות נמוכים מדמי המזונות מזה של אב שמחזיק את הקטין בהסדרי ראיה רגילים.
הסדרי ראיה
הסדרי ראיה הם התקופות בהן ההורה הלא משמורן זכאי לראות את ילדיו. גם את הסדרי הראיה ניתן לקבוע בהסכמה ובהיעדר הסכמה אילו יקבעו על ידי בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני שלצורך כך ייעזר בתסקיר פקידת סעד. חשוב לציין כי הסדרי ראיה מספקים ונוחים להורה הלא משמורן הינו אינטרס גם של ההורה המשמורן, על מנת שיתאפשר לקטין לקבל טיפול ראוי ומתאים ועל מנת לאפשר לקטין לשמור על קשר תקין עם שני הוריו דבר שהינו חשוב לצורך התפתחותו ותוך בניית מרכז חיים חיובי לילד כך שלא יטלטל בין הוריו.
במידה והסדרי הראיה נקבעו בהסכמה על בית המשפט או בית הדין לפי העניין לאשר את ההסכם שבין הצדדים וליתן לו תוקף שלך פסק דין לאחר שישתכנע כי ההסדר לעניין הסדרי הראיה אליו הגיעו הצדדים הינו לטובת הקטין.
בדומה למזונות כל החלטה בעניין משמורת ילדים והסדרי ראיה אינה סופית. כל אחד מההורים רשאי לפנות לערכאה שבמסגרתה נקבעה ההחלטה לעניין המשמורת ו/או הסדרי הראיה (בית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני) בבקשה לשנותה.
נכון שלא ניתן לדבר על "כלל" של כמה ימים ושעות יהיו הסדרי הראיה וזה עינין שתלוי בנסיבות הספציפיות של כל מיקרה גירושין ,גיל הקטינים , מקום מגורים , שעות עבודה ,כמו גם בהמלצות אנשי מיקצוע אולם יותר ויותר אבות מבקשים כיום לקחת את הקטינים להסדרי ראיה רחבים הכוללים לינה גם באמצע השבוע. לינה פעמיים בשבוע [ למשל שני ורביעי] וכל סופשבוע שני מיום שישי ועד מוצא"ש בהחלט יכולים להיטיב עם כל הצדדים המעורבים בהליך גירושין. עם הקטינים שזוכים להיות מטופלים ובקשר עם שני הוריהם ,עם האב שלא מתנתק מילדיו עקב גירושין ועם האם שיש מי שמתחלק איתה בעול גידול הילדים.
