נושא הרכוש הינו נושא מרכזי במרבית הליכי הגירושין. שכן מטבע הדברים יש לנושא זה השלכות לעתידו הכלכלי של כל אחד מבני הזוג למשך שנים רבות לאחר הגירושין.
הרכוש המשותף כולל בין היתר את הבית, המכוניות, החסכונות המשותפים וגם נכסי קריירה כגון קופת גמל, קרן השתלמות, פיצויי פיטורין, ביטוח מנהלים, פנסיה. חברה או עסק של אחד מבני הזוג נחשבים אף הם כרכוש משותף, וכך גם מוניטין. למעשה, כל זכות שניתן לכמתה לשווי כלכלי הינה חלק מהרכוש המשותף.
הרכוש שאינו עומד לחלוקת רכוש הינו רכוש מלפני הנישואין, וכן מתנות וירושות שהתקבלו במהלך הנישואין.
במקרים בהם ניתן להוכיח באופן ברור כוונת שיתוף בנכסים שהיו שייכים לאחד מבני הזוג לפני הנישואין או שהנכסים נצברו עקב מאמץ משותף וכן במתנות או ירושות, יחול שיתוף גם על נכסים אלו. ישנם מקרים בהם לא נקבע כי מדובר בנכס משותף ואולם בן הזוג שתרם לצבירת הנכס ו/או השבחתו יהיה זכאי לפיצוי.
על מנת לחלק את הרכוש שנצבר במהלך הנישואין, ורשום על שם אחד מבני הזוג בלבד, יש לערוך `איזון משאבים`.
1. חלפה שנה מיום שנפתח אחד מההליכים הבאים:
א. הליך המלמד על רצון אחד מהצדדים לפרק את הנישואין כמו למשל אם מוגשת בקשה להתרת נישואין.
ב. תביעה לחלוקת רכוש בין בני זוג לרבות תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין,תביעה לפסק דין הצהרתי בדבר זכויות בני הזוג ובקשה לשמירת זכויות.
2. קיים קרע בין בני הזוג או שבני הזוג חיים בנפרד (גם אם עודם תחת קורת גג אחת)במשך תקופה מצטברת של תשעה חודשים.
לביהמ"ש או לבית הדין הרבני יש שיקול דעת לקצר מועדים אלו במקרי אלימות בין בני הזוג שחומרתם מעידה על הקרע בין בני הזוג וכשניתנה החלטה שיפוטית המעידה על הקרע כמו החלטה על הגשת כתב אישום ,או צווים שניתנו במסגרת בקשות לסעדים זמניים.
רכוש אשר רשום על שם שני בני הזוג כמו דירה משותפת, מכונית ואף חברה ששני בני הזוג מחזיקים במניותיה ניתן לחלק בכל עת ללא קשר לפקיעת הנישואין בהסכמה או באמצעות הגשת תביעה לפירוק השיתוף בנכסים אלו.
כאמור, אין בעובדה שכל הרכוש רשום על שם אחד מבני הזוג בכדי לשלול את בעלות בן הזוג השני במחצית מאותו רכוש. יחד עם זאת, בן הזוג שהרכוש לא רשום על שמו חייב לבקש סעדים זמניים בדמות עיקולים, שכן היכולת של בן הזוג הרשום כבעלים למכור את הרכוש בלא ידיעת בן הזוג, גדולה.
קופות גמל, קרנות פנסיה, ביטוחי מנהלים, מוניטין וכיו"ב. שווי נכסים אלו מחולק בין שני בני הזוג, ללא הבחנה בין מי שצבר אותן בפועל לבין מי שתרם תרומתו בדרך אחרת לחיי המשפחה.
ענייני הרכוש המשפחתי הינם בסמכות בית המשפט לענייני משפחה וגם בית הדין הרבני, באם מוגשת תביעת גירושין בבית הדין הרבני והתובע כורך את ענייני הרכוש בתביעת הגירושין אזי הסמכות נתונה לבית הדין הרבני. אך אם הוגשה תביעת רכוש לבית המשפט לענייני משפחה קודם – לא תהא סמכות לבית הדין הרבני לדון בענייני הרכוש.
דירת המגורית של בני הזוג הינה פעמים רבות `גולת הכותרת` של הנכסים המשפחתיים. המחלוקת בעניין מכירתה או פירוקה בעת גירושין מופיעה במקרים רבים. העיקרון המשפטי הינו שלכל שותף ובכלל זה גם לבן/בת הזוג הזכות לפרוק שיתוף במקרקעין `בכל עת`. למעשה המקום היחידי שבו יש השפעה על כך שהמדובר הוא בבני זוג, הוא לעניין הזכות של בן הזוג והילדים הקטינים למדור, מכח הוראות סעיף 40 לחוק המקרקעין, תוך השארת מרווח של `גמישות דיונית` לבית המשפט כדי לבחור את הדרך הטובה ביותר לפתרון הסכסוך – פירוק מיידי של השיתוף בדירת המגורים או פירוק השיתוף כמקשה אחת יחד עם ביצוע איזון משאבים כולל של כלל נכסי המשפחה. על מנת לאפשר לבן הזוג לרכוש את חלקו של בן הזוג האחר בדירה המשותפת באמצעות קיזוז החלק שמגיע לו בנכסים משותפים.
בעבר גישת הפסיקה הייתה גורפת ולפיה נכסים שלא נחשבו כרכוש משותף היו נכסים שהתקבלו בירושה או במתנה או שנרכשו או נצברו לפני הנישואין ולבן הזוג אשר הביא רכוש כזה לנישואין הייתה בעלות מלאה ברכוש זה.כיום הולכת ומסתמנת מגמה לפיה במקרים בהם הנכס אשר הובא אל הנישואין על ידי אחד מבני הזוג והושבח במהלך הנישואין מכספים משותפים או באמצעות משכנתא על הנכס ששולמה מכספים משותפים ,נוהג ביהמ"ש לקבוע כי יש לפצות את בן הזוג בכספים שתרם למימונו או להשבחתו של הנכס עד לקביעה כי מדובר בנכס משותף וזאת במקרים בהם הייתה השתתפות מהותית בהשבחת הנכס .ביהמ"ש לומד מהתרחשות זו על כוונת בני הזוג לשיתוף בנכס גם אם לא הושג ממאמץ משותף אולם יש להביא ראיות והוכחות לכוונה .
רישום הבעלות ברכוש אינו מעיד בהכרח על הבעלות האמיתית ואין בעובדה שכל הרכוש רשום על שם אחד מבני הזוג בכדי לשלול את בעלות בן הזוג השני במחצית מאותו רכוש.אולם על מנת לקבוע כי הנכס הינו נכס משותף יש להגיש תביעה לפסק דין הצהרתי אשר יכיר בזכות בן הזוג בנכס אשר לא נרשם על שמו ,או להגיש תביעה ל"שמירת זכויות" שמטרתה להגן על הזכויות בנכס ובמסגרתה לבקש סעדים זמניים בדמות עיקולים או צווי מניעה ולמנוע מבן הזוג אשר הנכס רשום על שמו להבריח נכסים או למכור את הרכוש בלא ידיעת בן הזוג שאינו רשום כבעלים.
כמובן שהרכוש היחיד שניתן לחלק הוא זה שאתם יודעים על קיומו ולכן בטרם נקיטתם של אי אילו הליכים משפטיים לרבות חתימה על הסכמי גירושין ,כדאי מאוד לבדוק ולהיות בטוחים כי לא קיימים נכסים נוספים אשר אינכם מודעים לקיומם ,או נכסים ידועים שהוברחו על ידי בן הזוג .פתרון אפשרי למניעת הברחת נכסים הנו הוספת תניה להסכם הגירושין לפיה במידה ויתגלה בעתיד רכוש כלשהו אשר מי מבני הזוג לא ידע עליו או לא יכול היה לדעת עליו, אזי תישמר למי מבני הזוג הזכות לתבוע רכוש זה גם בעתיד. בן הזוג יחתום על תצהיר אשר יהיה חלק מהסכם הגירושין ויפרט את הרכוש שבידו. רק כך תבטיחו את זכותכם לתבוע מחצית מכל רכוש שיתגלה בעתיד,ולא הוזכר בתצהיר .
זכויות על מוניטין של מי מבני הזוג
אם אדם נשוי לבן זוג ,אשר צבר במסגרת עבודתו,זכויות שונות ,או שצבר מוניטין .שוויים של נכסים אלו יחולק בין בני הזוג (כל עוד הן נצברו במהלך הנישואין )ללא הבחנה, בין מי שבמסגרת עסקיו ,הקים ,ניהל וצבר את אותן זכויות בפועל,לבין מי שתרם בדרך אחרת למשפחה. ביהמ"ש רואה במאמצים ובעול גידול הילדים,בעידוד וטיפוח בן הזוג ,הנושא בנטל פרנסת הבית ,כמאמץ שקול, למאמצו של בן הזוג העובד, תהא רמת השתכרותו ,אשר תהיה. ובן הזוג השני יהיה זכאי ,למחצית מכל רכוש ,שנצבר במהלך הנישואין ,מכוח חזקת השיתוף והמאמץ המשותף.: "…אין לשלול מבן הזוג האחד את חלקו בפירות נכסי הקריירה של בן הזוג האחר,זאת בעבור התמיכה והעזרה שהוא העניק לו ,לאמור: בעבור חלקו של הקשר הזוגי בשיפור כושר ההשתכרות" לשון ביהמ"ש העליון בע"מ 4623/04
הווה אומר כי אם אחד מבני הזוג חייב סכום מסוים לצד שלישי, הרי שבני הזוג נושאים בחוב זה בחלקים שווים במערכת היחסים הפנימית שביניהם, מבלי שהדבר יקנה לצד השלישי זכות תביעה כנגד בן הזוג השני. מהחזקה בדבר שותפות כללית בנכסים, קיימת גם חזקה בדבר שותפות מקבילה בחובות שנעשו בדרך הרגילה בתקופת השותפות. לכן, כאשר חיי הנישואין הם תקינים, יש לראות בכל הוצאה שעשה בן זוג, בניהול נכסי המשפחה או לצרכי הבית והמשפחה, הוצאה משותפת אלא אם מדובר בחובות שבאופן מובהק לא ניתן לשייכם לתא המשפחתי, כמו חובות שנוצרו בשל הימורים, בגידות, מעשים בלתי חוקיים, חוב שנוצר בגין רכוש פרטי נפרד, שלא חלה עליו חזקת השיתוף חוב שמקורו במעשה עבירה של אחד מבני הזוג וכו´.
ניתן להסדיר את נושאי הממון בין בני הזוג בהסכם. ניתן לעשות זאת בכל שלב שהוא עד למועד פקיעת הנישואין ועוד בטרם הנישואין. מדובר בהסכם שבה להסדיר את יחסי בני הזוג מבחינה רכושית בעת הנישואין וחלוקת הרכוש במועד פקיעת הנישואין. ההסכם נחתם על ידי הצדדים ויש לאשרו על ידי בית המשפט או בית הדין הרבני, על מנת להעניק לו תוקף מחייב. במסגרת הסכם זה ניתן גם להסדיר את כל יתר העניינים שנובעים מהנישואין ו/או מהגירושין כגון, מזונות הקטינים, משמורת הקטינים והסדרי ראיה וכיו"ב.
ליצירת קשר עורך דין גירושין, עו"ד גירושין, לחץ כאן
עורך דין גירושין, עו"ד גירושין, עורך גירושין מומלץ,פירוק שיתוף במקרקעין, התנגדות לצוואה,הסכם ממון,הסכם גירושין