מכתב התביעה עולה כי במהלך שנת 2001 נקלעו חשבונות הבנק של התובעות ליתרות חובה גבוהות, מעל מסגרת האשראי שניתנה להם בבנק, ובשל כך הועברו חשבונות אלה לטיפולו האישי של הנתבע במחלקה אשר לטענת התובעים כונתה בלשון עממית "לקוחות בעייתיים". על פי כתב התביעה, זמן מה לאחר שהחל הנתבע לטפל בעניינם של התובעים בבנק, סיפר הנתבע לתובע כי בבעלותו ובניהולו חברה גרמנית לאינטליגנציה מלאכותית בשם אוליגט (להלן: "חברת אוליגט") אשר פורמאלית אינה רשומה על שמו ומנוהלת על ידי גב` מריאן קיפר. עוד עולה מכתב התביעה כי הנתבע אמר לתובעים שחברת אוליגט נמכרה לקרן השקעות בסינגפור בסכומי עתק אך עד למועד קבלת התמורה מהקרן נקלע למצוקת מזומנים קצרת מועד, וביקש מהתובע הלוואה לפרק זמן קצר ביותר בכל ריבית שמקובלת עליו. התובע טען כי בתחילה סירב להצעה, אולם לאחר שהנתבע רמז לו כי גורל החברות התובעות בבנק נתון בידיו, הסכים ליתן את ההלוואות הנדרשות, וזאת בין היתר בהסתמך על התחייבויותיו של הנתבע להעמיד את האשראי וההלוואות המתאימות לפרק זמן קצר ובתמורה לריבית גבוהה במיוחד ולשני אחוזים מרווחי החברה בעסקה הנ"ל.
לפסק הדין המלא לחץ כאן
#עורך דין גירושין #עו"ד גירושין #עו"ד מיכל מוזס
למידע נוסף, ייעוץ או ייצוג ע"י עורכת הדין מיכל מוזס אנא לחצו על הקישור צור קשר