מיכל,
ליווית אותי לאורך שנתיים לא קלות. אני יודעת שאם זה היה תלוי רק בך זה מן הסתם היה מסתיים בחודש הראשון אבל כל עכבה לטובה.
בשנתיים האלו ספגת ממני לא מעט טלפונים. בשעות מטורפות, עם בכי ולא מעט היסטריה. למזלי היית המרגיעה, המכוונת – אז תודה שהיית שם בשבילי!
את לביאה! לוחמת מספר אחת! לא וויתרת ולו לרגע, גם ברגעים שאני עצמי הייתי מוכנה לוותר על הכל.
האמנת בדרך ודהרת קדימה בלי חרטות.
תמיד ידעת מתי לרסן ולעדן ומתי לתקוף בכל הכוח.
מקווה שאת יודעת שלאורך כל הדרך סמכתי עליך לחלוטין. ידעתי שאם את רגועה – אז אני חייבת להירגע.
אם את דורשת שאני אשב ואתכונן – אז אני חייבת להתיישב ולשנן.
חזרות גנרליות לפני כל דיון והכל מתקתק כמו בסיפור שנכתב מראש.
את מדהימה!
נהניתי מהפגישות איתך, נהניתי להיפתח אליך ושמחה שיצא לי לפגוש אותך בדרכי.
שלך,
ע.ה